אתחיל בהתוודות- מדובר בפוסט אישי. הקשר לריפוי בעיסוק יובן בהמשך 🙂
ביום שישי האחרון, 2/10/2015 , התקיים בתל אביב אירוע "סובב טורקי תל אביב" המסורתי. מדובר באירוע בו רוכבים על אופניים או על רולר בליידס ברחובות תל אביב במגוון מסלולים: 8 ק"מ למשפחות, 21 ק"מ למשפחות בכושר, 41 ק"מ לרוכבים מנוסים ו 60 ק"מ לרוכבים מקצועיים. האיש שלי ובתי נגה בת התשע השתתפו וסיימו בהצלחה והנאה את מסלול 21 ק"מ, מרחק בו בתי התנסתה בו לראשונה על אף שרוכבת לא מעט באופניים. מיותר לציין ולתאר את התרגשותי וגאוותי הגדולה.
באחת מקבוצות הפייסבוק בהן אני משתתפת שיתפתי את תחושותיי והתרגשותי. הרגשתי שיש כאן מסר משמעותי להעביר, הרבה מעבר לחוויה עצמה. אחת השאלות שנשאלו בקבוצה הייתה " איך עודדתם אותה ואיך בונים מאמץ של 21 ק"מ?" התשובה שלי הייתה פשוטה. הכל מתחיל בדוגמא אישית. והדוגמא מתחילה מהאיש שלי.
האיש אותו הכרתי לפני כמעט 20 שנה, שקל 120 ק"ג , עישן 2 קופסאות סיגריות ביום והספורט היחידי שעשה היה ללכת מהספה למקרר. את קורס הקצינים בצבא בקושי סיים בגלל קושי בעמידה בדרישות הספורט. זה מה שהכרתי וזה מה שאהבתי. 120 ק"ג של טוב לב, צחוק ואופטימיות ללא תקנה.
17/2/2005 , תאריך משמעותי ונקודת מפנה.טיול ב"דרום אדום" והחלטה שזהו, מתחיל דיאטה. החלטה שהגיעה ממנו בלבד והיתה נחושה וחד משמעית. חודש לאחר מכן התחיל לרכב על אופניים, על אופניים ששכבו במחסן תקופה ארוכה וצמיגים מעופשים. מהרכיבה הראשונה שלו, ברחובות סביב הבית, הגיע חבול ופצוע…
האיש שלי לא נשבר, המשיך לרכב, קצת לרוץ, והופ גם הפסיק לעשן . נובמבר 2005 , כבר נשרו לא מעט קילוגרמים, הוא משתתף באתגר התחרותי הראשון שלו, 9 חודשים בלבד מנקודת המפנה. "מרוץ מדרגות של עזריאלי"- מרוץ בו עולים את מדרגות המגדל העגול עד לגג, 54 קומות, 1144 מדרגות. אתגר ראשון אותו מסיים בהצלחה ואושר גדול והפך למסורת קבועה מאז. לא מפספסים אף שנה !
מאז נשרו 40 ק"ג, לסיגריות לא חזר והוא המשיך לחצאי מרתונים, מרתונים מלאים, תחרויות ריצה קבוצתיות והשיא בתחרות "ישראמן אילת 2013 " – תחרות בה נדרשים לשחות בים סוף 4 ק"מ, להמשיך ברכיבת 180 ק"מ ולקנח בריצת מרתון של 42.2 ק"מ. הישגים מרשימים לכל הדעות.
נגה לא הכירה את אבא שלה שמן. היא אפילו משוכנעת שהתחתנתי עם בנאדם אחר… היא הכירה אבא במשקל תקין, ספורטאי ובריא. אבא עם מוטיבציה בשמיים, נחוש וחדור מטרה, קובע מטרות ויעדים ועומד בהם. אבא שנותן דוגמא אישית, שמראה שהכל אפשרי וחלומות הם לא רק בלילה ואפילו ברי השגה. איש שהוא מושא להערצה, סוחף אחריו אחרים ותומך איפה שצריך. את האתגרים והתחרויות היא נשמה מגיל 0, ראתה אותו מתאמן, מזיע, כמעט נשבר וחוזר חזרה. כמעט לכל תחרות אנחנו מתלוות אליו, מעודדות ותומכות. המסר אצלנו בבית ברור וידוע והוא לא משתנה:
1. אנחנו במשפחה אחד בשביל השני
2. הכל אפשרי אם רק רוצים
את הרכיבה היא תמיד אהבה ולאט לאט היתה מצטרפת אליו לרכיבות קצרות. אשתקד השתתפו גם כן בסובב תל אביב אבל לא הצליחו לסיים בגלל גשם שהפסיק את האירוע . השנה זה היה ברור לשניהם: לא מוותרים ואפילו נרשמים למסלול הארוך יותר של 21 הק"מ. משך האימונים היה קצר יחסית אבל לא היה להם ספק שאת האתגר יצלחו בקלות וכיף. שוב, מאותן הסיבות עליהן כבר דיברתי…
ומה הקשר לריפוי בעיסוק אתם שואלים? האמת, המון.
ראשית, התיאוריות בריפוי בעיסוק מתבססות על "השילוש הקדוש" של אדם-עיסוק-סביבה. מידת ההשתתפות של אדם בעיסוקים נגזרת מיכולותיו שלו, העיסוק לו נדרש והסביבה הפיזית והאנושית שבה מתפקד.
אתן דוגמא: ילד שנדרש לצייר בגן בכל בוקר (עיסוק). הוא נמנע מהפעילות ובוכה בכל בוקר לאימו שלא רוצה ללכת לגן (השתתפות נמוכה). הגננת מתעקשת שייקח חלק בפעילות אבל הוא, בגלל קשיים במוטוריקה עדינה, מתקשה להפיק קוים בציור בעזרת עפרונות צבעוניים המונחים על שולחן הגן (דרישות סביבה+ יכולת אדם) . תמיכת המשפחה בטיפולי ריפוי בעיסוק הביאה לשיפור במוטוריקה העדינה ובמקביל הגננת החלה להציע לו להשתמש בטושים במקום בעפרונות (סביבה תומכת ומותאמת). ההימנעות פחתה, הילד החל להתנסות בציור ולשכלל את המיומנות, תחושת המסוגלות שלו גברה וכיום הוא הראשון שמצייר ציור לאלבום יומולדת בגן (השתתפות מתאימה לדרישות ותפקודית).
לולא משפחה תומכת וגננת שהסכימה לשינו סביבתי (ציור בטושים במקום בעפרונות) היה קשה מאד לחולל שינוי בתפקודו של הילד. כן, לסביבה יש משמעות רבה במידה בה היא יכולה לאפשר או להגביל השתתפות בפעילות. במקרה שלנו, בלי סביבה תומכת של הורים תומכים, דוגמא אישית מאבא, שגרת אימונים ותמיכה פיזית ונפשית נגה לא היתה מסוגלת לצלוח את התחרות (וסליחה אם אני נשמעת יהירה. אני באמת חושבת ככה).
במפגשים שלי עם לקוחות בטיפול, אפשר לראות הבדל משמעותי בין ילדים שמתקדמים במהירות ומשיגים מטרות טיפול בזכות הורים שתומכים, יוצרים שינוי בהרגלים ותפיסות ומתרגלים את תחומי הקושי לבין ילדים שמתקדמים בקצב איטי בגלל הורים שמתקשים לעשות כך. כן, לכם ההורים יש משמעות רבה בהצלחת ילדכם ואתם המודל אותו הם רואים בבית וממנו לומדים.
אם תרצו שילדכם ילמד לשבת ליד שולחן בזמן הארוחה אבל אתם ההורים קמים מהשולחן ומשוחחים בסלולרי למה שהילד שלכם ינהג אחרת? אם אתם רוצים שילדכם יצייר בבית אבל דפי הציור בארון למעלה, אין צבעים בבית ושולחן העבודה עמוס בציוד איך יוכל לצייר בחופשיות והנאה? אם תרצו שילדכם יחזק את שריריו כדי שיצליח ללכת בטיולים משפחתיים אבל אתם לא מעודדים תנועה בבית ולא מבקרים בגן המשחקים זה כנראה לא יקרה. ויש עוד המון דוגמאות.
הורים יקרים, קיבלתם מתנה וזכות גדולה לגדל ילדים. תהיו עבורם מקור השראה, מודל חיובי לחיקוי וצרו עבורם את הסביבה המאפשרת כדי שיצמחו ויגדלו לטוב. אני סומכת עליכם 🙂
אסיים בשני סרטונים שממחישים מעולה מהו קשר בין הורה לילד, כמה הוא משמעותי וכמה הורים יכולים להיות מאפשרים ותומכים אפילו כשמסביב קשה ואפילו בלתי אפשרי. אותי הסרטונים האלו פשוט מרגשים בטרוף כל פעם מחדש ואתם פשוט, אבל פשוט חייבים לראות.
