איך נולד מקצוע?

הימים הם ימי מלחמת העולם הראשונה. העולם סוער ומזועזע. לראשונה מדינות העולם נאלצות להתמודד עם כמות אדירה של  פצועים ועם פגיעות מורכבות, רבות וייחודיות. הן מבינות את גודל הנטל ואת הצורך בשיקומם של הפצועים והחזרתם למסלול של יצרנות ועצמאות ומוטב שעה אחת קודם.

קבוצת חלוצים שמבינה את הצורך בעשייה אקטיבית נפגשת בשנת 1917 בסנטוריום לחולי שחפת בניו יורק . על חברי הקבוצה נמנים: אדריכל, מזכיר תעסוקה, מרצה לאמנות, עובדת סוציאלית, פסיכיאטר ומזכירה. יחד הם מקימים את מה שנקרא אז The Natinal Society for the Promotion of the Occupational Therapy

 הם מדברים על משמעות העיסוק לשיפור מיומנויות ושיקום מקצועי וכבר באותה השנה נפתח הקורס הראשון לריפוי בעיסוק בארה"ב.

הריפוי בעיסוק המסורתי עסק אז בעיקר במלאכות יד ולא בכדי קיבל המקצוע תדמית נשית . עיסוקים כמו מקרמה, אריגה וקדרות נאמרו ממש כמעט בנשימה אחת עם צמד המילים "ריפוי בעיסוק".

 

לאורך השנים התרחב המקצוע גם למדינות נוספות ושלושים שנה מאוחר יותר המקצוע "עשה עליה" גם לישראל. בינואר 1947 נפתח הקורס הראשון לריפוי בעיסוק בישראל, בהדסה הר הצופים, ביוזמתה ותמיכתה של הגב' הנרייטה סאלד.

היום, 27/10/2017, זהו יום הריפוי בעיסוק הבינלאומי. השנה, אנו מציינים 100 שנה לריפוי בעיסוק. 100 שנה ש"לא הולכים ברגל" וביחס למקצועות בריאות אחרים כמו רפואה וסיעוד אנחנו מדברים על מקצוע שעדיין בתחילת הדרך.

מאז 1917 ועד היום המקצוע הלך והתגבש, בעולם ובארץ. בתי ספר לריפוי בעיסוק הוקמו בארץ,  בנוסף לאוניברסיטה העברית, גם באוניברסיטת תל אביב, חיפה והקריה האקדמית בקריית אונו. המקצוע נלמד לתואר ראשון, שני והלאה ודורות רבים של מרפאות בעיסוק עברו הכשרה מקצועית אקדמאית ורכשו ניסיון רב . לאורך כל השנים נערכו מחקרים רבים בתחומי הריפוי בעיסוק השונים, פותחו גישות טיפוליות ושיטות עבודה. המקצוע, שהחל בעיקר כתחום של מלאכות יד, כבר מזמן לא רק כזה והוא באמת מביא להבנה עמוקה של תפקוד, עיסוק, סביבות ויחסי הגומלין ביניהם.

תחומי ההתערבות של המקצוע כיום מונים את התחום השיקומי- פיזיקלי, התחום ההתפתחותי, הגריאטרי והפסיכיאטרי ואת המרפאים/ות בעיסוק ניתן לפגוש בבתי חולים, במסגרות שיקומיות, הוסטלים, בתי ספר, גנים, מרכזים טיפוליים, מכונים להתפתחות הילד ועוד.
אפילו לאורך 16 שנותיי כמרפאה בעיסוק המקצוע קיבל גוונים שונים. אם בתחילת דרכי המקצועית דברו הרבה על "תחומי תפקוד" ו"מרכיבי תפקוד" ועבודה רבה נעשתה על המרכיבים, אלא שבשנים האחרונות מעמיקים שוב את מושג העיסוק ומדברים יותר על תחומי עיסוק והשתתפות. הסביבה מקבלת חלק משמעותי יותר בהתערבות וה"מטופל" הוא בעצם "לקוח" והוא כולל את כל מי שסביבו. לא סתם אני בחרתי לעבוד בסביבה עצמה, בין אם בגנים הטיפוליים ובין אם בבתי הלקוחות שלי ♥

חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות נחקק בשנת 2008 והגדיר באופן מדויק את העיסוק במקצוע יחד עם מקצועות בריאות נוספים. מאז, למעשה, ברור לכולם באופן חוקי מי רשאי לעסוק במקצוע ומהי ההכשרה הנדרשת לכך. מאז, על מנת לעסוק במקצוע יש לעבור מבחני רישוי מסודרים וללא רישיון לא ניתן לעבוד. מעצם חקיקת החוק התבסס לו עוד יותר מעמד המרפאים/ות בארץ, אם כי אנחנו עדיין מוצאים עצמנו נלחמים לשיפור ההכרה, התנאים והשכר ועבודה רבה עוד לפנינו.

כמרפאה בעיסוק אני חשה שליחות רבה בהסברה ובהנגשת המקצוע לכלל הציבור. לצערי, אני שומעת הרבה את המושג "ריפוי בעיסוק" כמין מילת גנאי ואת השימוש בו לצורך תיאור מלאכת יד כלשהיא בעלת אפקט שגרתי ומונוטוני. כשזה קורה, מיד האנטנות אצלי מתחדדות, אני משנסת מותניים ומתחילה להפציר מונולוג שלם על מהו המקצוע ולמה מה שהרגע תיארו זה ממש לא מה שנקרא ריפוי בעיסוק. היו שנים שאפילו את בן זוגי ציידתי בפתק הסבר כדי שיתאר בצורה מדויקת את המקצוע ויגן על שמינו הטוב !

גם מול צוותי חינוך ואפילו אנשי טיפול ממקצועות אחרים אני מוצאת את עצמי מתגוננת ומטיפה הסבר על המקצוע. רבים תופסים את תחום ההתערבות שלנו כתחום טיפול בהיבט המוטורי או התחושתי, מה שנכון אבל גם לא כל כך מדויק. נכון, אנחנו מתערבים הרבה גם בתחומים אלו, במיוחד כשההשפעה שלהם על העיסוק היא משמעותית, אבל ההתערבות כוללת תחומים רבים נוספים וההסתכלות היא גורפת ומתייחסת למרכיבים נוספים ורבים בתפקוד.

אז כמו בכל יומולדת, חייבים חגיגה וגם ברכות. לרגל המאורע המרגש, פניתי בדף הפייסבוק שלי לכלל הציבור, מטופלים בריפוי בעיסוק בעבר ובהווה, קולגות ואנשי חינוך, וביקשתי שיתארו בכמה מילים " מה זה ריפוי בעיסוק בשבילם". המילים, רגשו אותי מאד, והזכירו לי שוב, למה אני כל כך אוהבת את המקצוע !
הנה כמה אמרות מרגשות שלהם:

נ.ט, אימא לילד בכיתה ג' שטופל על ידי כתבה:

" לא ידעתי באמת מה זה ריפוי בעיסוק עד שהגעת. והאמת, עשית לנו ממש מהפיכה בבית. בזכות ההתערבות הטיפולית הבנו איך לוקחים משימה, כמו למשל סידור מערכת, ומחלקים אותה לתתי תחומים ומשימות. ככה אפשר כל פעם לסיים חלק אחד ולהשיג הצלחה.
הריפוי בעיסוק נתן לילד שלי חוויות הצלחה שבזכותם הוא יישר את הגב, הרים את הסנטר והאמין שהוא יכול "

ל.י, אימא לילד מתבגר שטופל בילדותו על ידי מרפאה בעיסוק, ספרה:

"המרפאה בעיסוק שלו הצילה את המשפחה שלי. היא קיבלה אצלנו כנפיים והילה של מלאך"

ייחודיות המקצוע כמקצוע טיפולי, הוליסטי ובעל הסתכלות רחבה ומקיפה הביאה את ת.ג., סטודנט שנה ב' לריפוי בעיסוק ומתפקד על הרצף האוטיסטי, לכתוב לי באופן שאותי צמרר וריגש מאד:

"יש סיבה שאחד כמוני, על הרצף האוטיסטי, מסוגל להשתתף בלימוד מקצוע טיפולי זה. זאת, בזכות אופי המקצוע ואופי העוסקים/ות בו. אני חווה את המקצוע כדרך בריאה, עניינית, נהירה ונגישה ועם זאת עוצמתית, לעזור לאדם לאזן, לשפר ולקדם את חייו האישיים.
אני מחכה לרגע שבו אהפוך למרפא בעיסוק ואז אדע לתת את הטיפול, היחס והכלים הטובים ביותר, כפי שאני קיבלתי בעצמי כמטופל"

חן ירדנאי היא קלינאית תקשורת ובעלת "מילים ונפלאות- קלינאית תקשורת בביקורי בית". את חן אני מכירה כבר כמה שנים ועובדת אתה בשיתופי פעולה שונים. בעיני, הבחירה של חן בבית כסביבת טיפול יעילה היא לא מובנית מאליו ועל כך מגיע לה כתר מיוחד על הבנת החשיבות של ההתערבות בסביבה הטבעית. לגמרי תובנות "ריפוי בעיסוקיות". גם חן כתבה לי והיא אומרת כך:

"כבר כמעט עשור שאני עובדת לצידן של מרפאות בעיסוק וכבר לא יכולה לדמיין עבודה בלי שיתוף הפעולה המבורך הזה. מקצוע הריפוי בעיסוק הוא מיוחד וייחודי ביכולת לראייה רחבה על תפקוד הילד בסביבתו, היכולת להתייחס למכלול ובו זמנית לפרק אותו לגורמים, להבין איפה הילד מתקשה ולהתייחס בכך למרכיבים של תפקודים ניהוליים, תפקודים מוטוריים ותפקודים חברתיים. אני שמחה על החשיבה המשותפת אתך. תמיד תענוג ! "

ומה אני מאחלת למקצוע שלי לרגל יום ההולדת?

כמרפאה בעיסוק התפתחותית, שחיה ונושמת ילדים ביומיום, אדבר במושגים של גידול ילד …
אז-

אני מאחלת למקצוע שימשיך ויתפתח, יגדל ויפיץ את אורו כל פעם עוד קצת. שימשיכו להשקיע בו משאבים של זמן, כסף ואהבה ושרבים אחרים יזכו להכירו, לטפח אותו וליהנות ממנו.

ולעצמי, אני מאחלת עוד שנים של עשייה ברוכה ומספקת, הנאה וליווי מרגש ומשמעותי של משפחות רבות ואהובות.

 

ולסיום סיומת-

סרטון מקסים שפרסמה העמותה הישראלית לריפוי בעיסוק לפני כמה שנים מתאר באופן מרגש את התפתחות המקצוע. למי שרוצה להעמיק ולהחכים:

 

4 תגובות

  1. Galit Shul הגב

    פוסט מעניין מאוד – לא הכרתי את ההיסטוריה הזו, יומהולדת שמח מאחלת לך עשייה מספקת ומשמעותית.

  2. חן סיון הגב

    יופי של פוסט, שחוגג יופי של מקצוע
    אני מצטרפת למברכים ולמשבחים
    ויודעת בלבי שאלמלא שתי מרפאות בעיסוק שטיפלו ביורש הפרטי שלי
    כיחיד ובקבוצה… אני לא רוצה לדמיין אפילו מה היה
    .
    היורש האהוב, שזכה במספר לקויות למידה מורכבות
    לצד מוח מבריק, זיכרון יוצא מן הכלל ואהבה עמוקה לתהליך הלמידה ורכישת הידע
    לומד היום בבית ספר מותאם, חווה הצלחות ומתכנן עתיד
    כל זה, לא מעט בזכותן
    .
    תתגאי במקצוע שלך ובהיסטוריה המעניינת שלו
    הוא ואת ראויים לכך

    • שרית הגב

      וואו חן! נשמע כל כך משמעותי ובהחלט כחוויה חיובית וטובה. תודה רבה על הברכות ותודה על השיתוף הכנה

השארת תגובה